פסק-דין בתיק ס"ע 8648-09

1.         ביום 23/08/09 הגישה התובעת כתב תביעה באמצעות ב"כ.

            טוענת התובעת כי בעבר (2005) פוטרה שלא כדין, הגישה תביעה לבית הדין ואז הנתבעת נאלצה להודות בטענות התובעת וביטלה פיטוריה, החזירה אותה לעבודתה ואף שילמה את שכרה (עב (ב"ש) 3331/05; להלן: " ההליך הקודם").

            הנתבעת לא השלימה עם פסה"ד בהליך הקודם והתנכלה לתובעת ע"מ לגרום לה לעזוב עבודתה.

            התובעת החלה לעבוד ב- 06/1982 במשרד התקשורת, מ- 11/1983 בקביעות, וכשהוקמה הנתבעת הועברה אליה כעובדת ועבדה כל השנים במשרה מלאה. בטרם פיטוריה הועסקה במחלקת שירות לקוחות, כמוכרנית בחנות בזק סטור באשדוד (להלן: " החנות").

            ב- 28/10/07 התקיים שימוע בו נמסרה לתובעת כוונת הנתבעת לפטרה, על רקע גילה, למרות שבנמצא עובדים מבוגרים ממנה, כשבמסגרת השימוע נטענה כסיבה "התייעלות וצמצומים".

            הוצע לתובעת לפרוש ב"מסלול 50-20", על אף שטרם מלאו לה 50 (" המסלול").

            נאמר לה ע"י נציגי הנתבעת כי אם תסרב לפרוש מרצונה, ללא התנאים דלעיל - תפוטר בטרם תגיע לגיל 48 ותמנענה ממנה הטבות המסלול.

            באוקטובר 2007 שוגר מכתב הפיטורין (מכתב מ- 30/10/2007) לפיו יסתיימו יחסי העבודה ב- 30/11/07 "יומיים בטרם מלאו לתובעת 48 שנה !!!".

            הנתבעת לא נתנה את מלוא ההודעה המוקדמת והסתפקה בחודש ושללה מהתובעת את זכויות הפנסיה "מכוח הדין, ההסכם הקיבוצי הרלבנטי וכללי ההגינות הבסיסית של מעביד כלפי עובדו".

            הנתבעת שללה מהתובעת 4% הנוספים המגיעים לה לפנסיה בהתאם להסכם הקיבוצי ו/או לנוהג המקובל בנתבעת.

            בנוסף, נמנעה מלהעניק לתובעת פ"פ מוגדלים בהתאם לוותק שלה ומנעה ממנה לפדות את ימי המחלה שלא נוצלו, לא הוענקה לה הדרכה ולא זומנה לסמינר פרישה, לא יידעו אותה לעניין זכויותיה עקב פרישה או הסבר כלשהו לסכומים שנצברו לזכותה / ביטוחים שלא יעמדו עוד לזכותה.

            משעסקינן בפיטורין שלא כדין, ללא עילה ראויה או צידוק, ללא שנשקלו השיקולים הרלוונטיים, בגין שקולים זרים, עקב הפלייתה, ללא קריטריונים לפיטורים, בהחלטה בלתי שוויונית, שרירותית וחסרת הגינות בסיסית, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, תוך פגיעה בזכותה לשימוע, בחות"ל ושלא בדרך המקובלת, תוך פגיעה בזכותה המעין קניינית, תוך הפרת חובת הנאמנות וההגינות, מנוגדת לאינטרס הציבורי ואף לפסה"ד בהליך הקודם - לאור כל האמור עתרה התובעת לתשלום הסך של 359,540 ש"ח [לפ"פ כולל הפרשי דרגה  הודעה מוקדמת, הסתגלות,ימי השתלמות, שעות נוספות ותוספת משמרות, ביטוח רפואי ביטוח שיניים , ביטוח רכב, סל רווחה, פיצוי בגובה מענק הביטוח הלאומי אותו הפסידה התובעת כאשר פוטרה במסלול הפנסיה האמור, חלקה של התובעת ב"בונוס" שחולק על ידי הנתבעת בגין שנת 2007, שי בגין חג הפסח, פדיון ימי מחלה, פיצוי בגין הקפאת דרגה כ"עונש" מצידה של הנתבעת בגין העובדה שהתובעת העזה להגיש ולנהל תביעה נגדה].

2.         בכתב הגנתה מ- 01/11/2009 עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.

            ב- 05/12/06 נחתם הסכם קיבוצי לפרישת 975 עובדים בשנים 2006-2008, במסגרתו זכו הפורשים בתנאי פרישה מפליגים, הסכם שנרשם כדין (להלן: " ההסכם").

            במהלך 2007 נסגרו 8 חנויות, לרבות החנות.

            התובעת לא התנגדה ממש לסיום עבודתה אלא דרשה זכויות נוספות, מעבר לזכויות המופלגות מכח ההסכמים הקיבוציים ("ההסכמים"). לפי עמדתה בשימוע פוטרה, תוך שזכתה בתנאים המפליגים שבהסכמים (ובמוקדם) בקבלת פנסיה מיידית לכל ימי חייה ומענקים והטבות, למעלה מחובת הנתבעת עפ"י דין.

            לא ברור כיצד חושבו הסכומים בתביעה וממה נגזרו.

            אין כל קשר בין ההליך הקודם לפיטוריה.

            התובעת היתה עובדת בינונית, שלא קודמה. כך עד מספר חודשים טרם פיטוריה הועסקה באשקלון.